המשיחיות

די ושקרים רקחו ים 35 לדינמיקה המיוחדת של הפוסט-מודרניזם והפוסט-ציונות החוגגים את חיסול 21 המהותנות . בספר מעצמי עצמי , לקט הנאומים, ההספדים והרשימות שכתב עגנון, שיצא לאור לאחר פטירתו, ישנה הרשימה “לכבוד עצמי” ( עמ' 47 ) , שתאריכהּ פרשת ואתחנן תשי״ח, הסמוכה לתשעה באב . זהו יום הולדתו - המשיחי של עגנון בן השבעים . הוא מספר בנאומו לציבור הנוכחים כיצד ביקשה ממנו תהילה הצדקת לקבל את מבקריו שניסה לחמוק מהם בפרוס יום הולדתו החמישים, בשנת תרצ״ח 1938 , כשעדיין היה אפשר ללכת ״לפנים מן החומה״, דבר שהיה בלתי אפשרי ב- 1958 , שנת כתיבת הרשימה, כיוון שהייתה שבויה ביד צר . עגנון פותח ברשימתו זו – שהיא נאום התשובה שלו למברכיו לרגל יום הולדתו – במילים : ״קרה לי פאנצ'ר״, כיוון שלא הכין נאום, ״מצפה הייתי שיתגלה משיח צדקנו״ . אבל המשיח לא בא ולא פטרוהו מנאום יום ההולדת . וכך, בנאום ספונטני שלא הוכן מראש, עגנון מכוון היטב לעניין יום הולדתו ולזכרה של תהילה והוא כורך זאת בהשתהותו של המשיח, המחייבת אותו להמשיך בתפקידו כסופר . דומה כי רשימה זו הכמו-שולית תומכת בפירוש שהצעתי לסיפור "תהילה" . העיסוק בנושא המשיחי ...  אל הספר