שאלת ההכרה

די ושקרים רקחו ים 19 המתבטא בעיוורונו של החכם ועיוורונו של המסַפר . עיוורון זה הוא ביטוי של 2 מעילה בתפקיד — הציפייה לכל ישראל . פעם נוספת נכשל המספר, שעה שאין בכוחו להסיק “מיהי תילי זו ? ״ מתוך דבריה של הרבנית, אף על פי שרק בפִּסקה הקודמת זוהתה תהלה על-ידיו : אם לאותה זקנה חיננית את מתכוונת, הרי אמרה לי שהיא תבוא בקרוב . . . . אמרה הרבנית, ולא אתה הזכרת אותה ? עכשו אין מכירין את תילי, לשעבר היו הכל מכירין את תילי, לפי שהיתה עשירה גדולה ובעלת עסקים הרבה . כלומר גם הרבנית מזהה את שאלתו של המספר כשאלה של הכרה, ומצרפת את אי-ידיעתו של המספר אל תפיסת הזמן על ידי בני ההווה : “עכשו אין מכירין את תילי״ . ככל שדמותה של תהלה הולכת ונשלמת ביצירה, נטווׁת מסביבהּ משמעויות סמליות . עסקיה הלכו ודעכו . בחוץ לארץ הייתה מוּכּרת כאלמנה עשירה, ואילו כאן בארץ ירדה מנכסיה . לדעתי, חל כאן קישור למוטיב מפורסם אצל עגנון, הנובע מהפתגם “טובה תורה מכל סחורה״ ( גם החנות הנסגרת על ידי מנשה חיים ואשתו קריינדל טשארני היא אולי בָּבוּאָה של מוטיב זה ) . תהלה מגלה חוסר-יכולת לדבּוׁק ב"גדולי ירושלים״, היא משיבה את פניהם ...  אל הספר