פרק כו ׳יפתח׳

שו הדום ווסר סי ור רוי ה יווביושר י 535 כאמור, את טאבו הנחלות, ובכך הפכה להיות לאשה אחרת : ״אחרת לשון מאוס, כל דבר תעוב ומאוס קרוי אחר כמו אלוהים אחרים לעבודה זרה וכמו דבר אחר לחזיר״ . פעולתה של אֵם יפתח הובילה ״לערבוב הכוחות״, להפרת ההרמוניה הקיימת בקהילות הנפלאות על ידי ערבוב הנחלות ( ראה פרק ל, עמ׳ 154 ) ולסילוק האחדות . התבטלות הטאבו של איסור שבטים לבוא זה בזה מחזירה את ההרמוניה לישראל והופכת את ט״ו באב ליום-טוב . ההתבשרות של שבטי ישראל להיות לעם אחד, המעבר מקהילות לקהילה – קשורה בכניסתם לארץ ישראל ובהתלכדות תודעתם ממצב של שבטים נבדלים לעם אחד . ״משנכנסו 223 וכל שבטי ישראל לעם אחד היו, עמדו לארץ-ישראל שהיא כלל הכוחות והתירו להתחתן זה בזה״ . ( כזכור, ראינו בפרשה ראשונה שהצירוף ״זה בזה״, המציין את כושר ההתחברות, מעיד על הבעיה הפסיכולוגית-הקיומית המרכזית של המספר ) . רק כשיש חיבור אין- סופי יש קשר עם האלוהות, כלומר יש משמעות טרנסצנדנטית לקיום . ״ואותו היום חמישה עשר באב היה ועשאוהו יום טוב גדול, שנעשו ישראל עם אחד 224 גם את השמחה ביום זה מקדים עגנון בפסוקים, כפי ולא התבדלו לשבטיהם״ . ...  אל הספר
ספרא : בית הוצאה לאור - איגוד כללי של סופרים בישראל