ו. מנהג

שו הדום ווסר סי ור רוי ה יווביושר י 523 המתיחות הבסיסית של עגנון ביחס להלכה הנורמטיבית של ה״שולחן ערוך״ . 184 כמו בסיפור "ביער עגנון עורג פעמים רבות ל״הלכה״ שמלפני מתן-תורה, 185 שהיא הלכה תמימה, קרובה לטבע ומתרחקת מספּקולציה . נושא ובעיר", 186 אצל עגנון וסתירתו, הערעור על הסמכות הרבנית או ההלכתית האנטינומיזם מחד גיסא והדבקות בה מאידך גיסא, הוא אחד העיקרים הרוחניים בכתביו, נושא המוצא את ביטויו גם בסיפור זה, גם מתוך חשש מפני אמיתותן ותקפותן של התפיסות האורתודוקסיות המקובלות לגבי העולם - הבא ונושא המוות ( שאלות אקזיסטנציאליסטיות מובהקות ) , וגם מתוך התייסרותו על הספקנות המכרסמת בו לגבי אותם נושאים ממש . מתיחות זו מקבילה ושזורה בנושא חירות האמן וכפיפותו לספר המקודש, על אחת כמה וכמה כשהוא מופיע בז׳אנר מסורתי קיצוני, כמו ילקוט הנצמד כפירוש לתורה . עגנון רואה במפעלו פעילות של 187 ועם פירוש, שאיננה פורצת את הגבולות הלגיטימיים של הדרש והפירוש זאת הוא מפקפק בניקיון-כפיו . מתיחות זו ״מדרדרת״ אותו לעמדה אירונית 188 שאינן המובעת מתוך תחושת אשמה . לקהילות הנפלאות הלכות משלהן, עולות בקנה אחד עם התורה...  אל הספר