חיבת הליקוט והשיזור של עגנון

שו הדום ווסר סי ור רוי ה יווביושר י 513 וכי זכות קלה היא לכתוב מעשיהם של ישראל . רבותינו בעלי האגדה אמרו לשעבר היו הנביאים כותבים מעשיהם של ישראל, ועכשיו מי כותב אותם 151 אליהו מלך המשיח והקב״ה חותם עליהם . שתי המובאות הללו מציינות כיצד רצה עגנון לראות את עצמו – כסופר הכותב מעשיהם של ישראל וכסופר הכותב פירוש . השילוב בין השניים הוא סופר הכותב פירוש באמצעות מעשיהם של ישראל . ביצירה "הדום וכסא" שהיא גם ״ילקוט״ וגם ״ספר מעשים״ אישי בכמה הוראות ומובנים, יש משמעות לשילוב שכזה על אחת כמה וכמה . במהות תפיסתו האסתטית של עגנון גלום העיקרון התיאולוגי-אסתטי, שלפיו כל המעשים שנעשים למטה 152 ( וראה הכותרת בעמ׳ 189 "מה למעלה ומה למטה", שאף היא מוזחת ממקומה נכתבים למעלה ורק נרמזת בתוך הפרק ) . הילקוט – שהוא מעין אוסף של סיפורים, מדרשים, פסוקים ומימרות חז״ל – מציין פעולה של תערוכה ( וראה בהרחבה את דרשתו של עגנון על המושג 153 התערוכה שעשו לכבודו חוסכת לו טיול ארוך מאוד בשעת מותו . תערוכה ) . כפי שמכוונים הדברים למטה כן הם מכוונים למעלה . לפי שהיה צריך לחזר בשעת מותו על כל מעשיו, על פי האמור במסכת תענית...  אל הספר
ספרא : בית הוצאה לאור - איגוד כללי של סופרים בישראל