ריתמוסים תימאטיים: חטא וגאולה, היסטוריה ושירה

500 קול הדם | הלל ויס התקרבות והתרחקות מן הגאולה, על פי עקרונות של ״תיקון״ או התרחקות ממנו, דהיינו ההיסטוריה אינה אלא רצף של מצבים מתחלפים של שלמות, שבירה ותיקון – בצד ריתמוס החטא, העונש והתשובה, השזור במצוקה הפסיכולוגית המבטאת את נקודת-המוצא של המספר . בקטע המצוטט למעלה מדמה עגנון, על סמך המקורות המלוקטים, את בני ישראל בתקופת השופטים לילדים קטנים החוזרים למוטב לאחר שלקו ברצועה ( פרק ו, הע׳ 5 בילקוט ) . זהו תיאור המציג את חפותו של החוטא כנובעת מתמימות יחסית . הבחירה בדימוי הילדים הקטנים משתלבת עם התשתית הרָאשית – ימי הילדות, בכותרתה של פרשה שלישית "ימי ילדותי" . לעומת האחרית היא נושא הנשזר בכל היצירה . בפרק ו מוזכר מצב קדם-ריתמי, שהוא מצב אנלוגי-כללי לסיפור בכל פרשיותיו . בפִּסקה השנייה של הפרק מנמק עגנון מדוע עשו בני ישראל הרע בעיני ה׳, בעקרון הפירוד ובעקרון הערבוב, ולא בעקרון החטא כלפי האלוהות . ״ולמה עשו את הרע בעיני ה׳ ויעזבו את ה׳ אלקי אבותם, מפני שלא נתנקתה הארץ מעובדי אלילים, מפני שכל שבט שנתנחל על אדמתו נתרשל מלצאת 129 ולמדו ממעשיהם״ ( עמ' 137 ) . לישע אחיו … ישבו מעורבבים אמת,...  אל הספר