472 קול הדם | הלל ויס ל׳׳הדום׳׳ – בין השָׁלב העליון שבסולם לשלב שלמעלה ממנו, שאין בינו לבין 25 חוויית הזמן המיוחד שבו מתרחשים האירועים של הקודם לו כל חיבור . הסיפור "הדום וכסא" היא חוויית המעבר מעולם לעולם, העולה גם בסיטואציות נוספות בסיפור . המספר טוען שבחר להיוולד בדור סמוך לגאולה, שאף היא נקודת מעבר מעולם לעולם . במקביל, בעקבות דומיננטיות החרדה, יש בסיפור פעילות אירונית, חילונית ופּרוֹדית . המספר מקיים בתוכו את הקרע שבין ההדום ובין הכיסא . עליו הוא מנסה להתגבר על ידי בניית בית משוכלל, שאגפו העיקרי נטוע במסורת ובהזדהות עמה, ואגפו האחר נתון בסיטואציית המבחן של המוות, אימיו ומשמעותו . מנקודת תצפית זו, סיטואציית המוות, יש לשקול את תפקידן של כל פרשות הסיפור . ההזיות הקפקאיות העולות בפרשה ראשונה הן היפוכם של הסיפורים הנאיביים של פרשה שנייה . בין הפרשות הללו קיים יחס של צמד-ניגודים . פרשה ראשונה מעלה ביעותי מוות, הוויה גיהינומית שיש לה ביטוי קפקאי, ואילו פרשה שנייה מעלה את מיתוס גן-העדן — עולם הרמוני מוגן, חיי נצח ומיתוס העדה המופלאה . בשעה שהמספר שרוי בחרדותיו המובעות בפרשה ראשונה, צפים ו...
אל הספר