בו הרורה בייירו ושיוי 453 את הממד האצילי שבסירוב לפיזי כמו ב"אגדת הסופר" הנובע מן הקדושה . כך במינון שונה בשאר היצירות היהודיות של עגנון . טוהר האמנות תלוי בקדושתה ולא בהשתעבדותה ליצר . אפשר לראות זאת כתסביך ואפשר לראות זאת כמשאלת לב שלא להיות בשר ודם רגיל אלא לחיות בנזירות ובקדושה . משאות הנפש הללו הן גם משאות הנפש של ברונו ובמידה מסוימת מתבטאות גם אצל 'בן מלך' כמו זיגפריד המומר לשעבר וגם אצל שני חבריו המיוחדים האחרים שיחסיהם עם נשותיהם לא נזכרים כלל פרט ל'בן מלך' שאינו יכול להיות בשר ודם רגיל . מכוח דמו הכחול הוא מחויב בדינים שונים של נישואין ובדומה לכוהנים גדולים או נזירים . הוא חייב לשאת אישה ההוגנת לו . ברומן של עגנון “אורח נטה ללון” מגיע מוטיב בן המלך לשיאו ומהווה תשתית עיקרית לפסיכו - פואטיקה של המספר הכורך את המאבק שבין רגש העליונות לרגש הנחיתות המתגלגל לחובת הגלות ולתודעת השליחות ככפרה על נטישת הבית, האישה, התורה וארץ - ישראל המעצימה את תחושת הכישלון מראש, הן בממד השליחות העצמית המשיחית לתקן את הגולה והן במאוויים הארוטיים לכבוש את בת המלך, הבלתי מושגת והאסורה לו שהיא בפועל רחל...
אל הספר