בו הרורה בייירו ושיוי 315 עגנון מערבב במשפט מוקדם ומאוחר . ניתן להבין כי הביטוי "כגורל השרים והשרות . . . . היה גורל הספרים שעשיתי אחר כך . . . " . אחר - כך, אחרי אושוויץ, אבל "אחר כך" הוא תקופת גרמניה במובן האוטוביוגרפי בין יפו לבין השרפה ב - 1924 ולא לאחר השרפה באושוויץ . עגנון מקשר בין הפרשות האישיות לקטסטרופות הלאומיות החל משורת הנאום הראשונה . "מתוך קטסטרופה היסטורית שהחריב טיטוס מלך רומי את ירושלים וגלה ישראל מארצו נולדתי אני באחת מערי הגולה" . ההתמודדות של עגנון עם נוכחותה של השואה ואשר קדם לה עוד מטרם מלחמת העולם הראשונה תורמת להתגבשותה של תיאולוגיה ואסתטיקה אופיינית ליצירת עגנון המתבססת כבר מתקופת יפו ( 1908 - 1912 ) כמו בסיפורים "עגונות" "והיה העקוב למישור", שהם סיפורי גלות - גאולה טיפוסיים לעגנון העולים מתוך מסורת הסיפור היראי לסוגיו . תיאולוגיה ואסתטיקה זו נתעצמה בתקופת גרמניה ( 1913 - 1924 ) בעיקר בסיפורי פולין . התפתחות יצירתו של עגנון לכיוון הרומן ולכיוון ההתמודדות עם השקף הגדול, המרחבים העצומים של הזמן והמקומות, לצד היכולת להבנות את האלוהים הנמצא בפרטים הקטנטנים ולהפכם ...
אל הספר