בו הרורה בייירו ושיוי 249 מרחמיהם של חבורת גבאי צדקה שנקראו “קב הישר", שהקטע העוסק בה הוא סאטירה בפני עצמו . בקטיעתו “זכה" העני מידי אכזריותם של ישראל, מידי אותה גיטלי פרומשטיס ששמה מורה על טובה ואדיקות כביכול ובה מקובע אחד המרכזים של הסיפור . על שיטה זו של הטעיה מכוונת המכילה הן את הרמז לסיפור הפנימי והן את ההכוונה לסיפור העובדות החיצוני נעמוד להלן : אותו עני-זקן ר' הלל, חיזר כל ימיו אחר פרנסת שוחט ולא מצא בגלל השחיתות שפשׂתה בעיירות שביטויה מצוי ברעיון הסעיף האירוני החסר בשולחן ערוך ( עמ' 63 ) . לאחר ששכל את משפחתו, נתגלגל ר' הלל לאמריקה ושם “אדם עושה בסוף ולא מרצון מה שביקש תחילה מרצונו" . זו כאמור לעיל נוסחה אירונית אחת המבטאת כאילו את המקריות שבמציאות . באמריקה נתקבל לעבודה כשוחט אצל אותה גיטלי פרומטשיס שהייתה בעלת בית-חרושת לשימורי בשר עופות “שהמהדרין מן המהדרין אוכלים משימוריה" . יום יום היה שוחט “תרנגולים ותרנגולות בלא שיעור ובלא מספר, ארבע מאות חמש מאות שש מאות בברכה אחת", המרתף הולך ומקבל צביון מיטאריאליסטי . שש מאות 23 ריבוא יהודים התרנגולות והשחיטה האין-סופית שקולות כנגד שש...
אל הספר