242 קול הדם | הלל ויס שמוצאים אנו כבר בספר שמות י, ב : "אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם" . יש להבחין כי הפועל "ישחק" בפסוקי תהלים מבטא את הנחת המשורר לגבי תגובת האל, שהרי האל רואה את צפונות לבו של האדם ואחרית מעשיו ותחבולותיו . האם גם מנקודת תצפיתו של האל יש להתבונן כביכול במעשי האדם דרך שחוק וכדרך שאנו מתבוננים על חגב המנסה להערים ? נראה שנקודת התצפית של האל, או של היודע המוחלט, של ההשגחה או המהות האובייקטיבית איננה כרוכה בשחוק שכן ניסיונותיו האוויליים של הרשע אינם מפתיעים אותו . תפקידו להענישו על חטאיו . כך אמנם אין לפרש את הפסוק בשמות המבטא את נקודת התצפית של האל : "אשר התעללתי" מתוך התעללות של שחוק . אבחנות אלו תהיינה מועילות לבדיקת סוגי האירוניה המהווה תשתית לכל הפעלולים או האירועים האירוניים המשניים בסיפור . 11 המופיע כמנהל הקרקס, מנהל ב"כיסוי הדם" האל הוא מעין מנהל תיאטרון 12 הוא מתבונן בנפתוליהם של בני האדם ואורב להם בגזרת הבנק ובעל החנות, הגורל שלו . לעומתו ניצבת הנחת הסופר עגנון, והמספר בסיפור הנדון, לגבי טיב פעולותיו של האל . המספר יודע, כביכול, לקראת אילו תכליות אמור...
אל הספר