3.9 נושא החידתיוּת בסיפור

222 קול הדם | הלל ויס ג . המספר תמה כיצד בניגוד לכל החוקרים הוא שומע בהמנונים העינמיים ״כנועם שירת אשה״, ואומר : ״או אפשר טעות בידי״ . אך מסתבר שלא טעה, ואכן כך הוא : גמולה חושפת את נועם שירת האישה שבהמנונים העינמיים . בפִּסקה האחרונה בעמוד שמה, שעניינהּ חקירתו של גינת — מופיעה סדרת שאלות היוצרות חידה גדולה עוד יותר, לגבי זהותה של אותה אישה שגינת הביא אל חדרו . מבחינת פרישׂת הסיפור — כל עמוד שמ״ה עוסק בתשובה על השאלה כיצד נתגלגל גינת לבית הגרייפנבכים, תוך הבעת השערה של גרייפנבך, שגילוייו של גינת סופם להשתכח : כמו כל הגילויים ״כך ודאי גם גילויו של דוקטור גינת״ . ותגובתו של המספר : ״לא השגחתי בדבריו [ . . . ] ואמרתי לו לגרייפנבך, משער אני שגרדה יודעת לספר יותר״ ( עמודים שמה-שמו ) . מכאן ואילך בא סיפורה של גרדה, המנחשת לאחר זמן-מה שהמספר אינו ״שומע מה אנו מדברים״, והוא אכן משער כך ומשיב לה ״יתכן״, והיא מתעקשת : ״אל תאמר יתכן אלא אמור אמת נכון הדבר״ ( עמוד שמז ) . אך המספר חוזר ומקשה : ״בבקשה ממך ספרי לי על גינת״, ואילו גרדה באופן פרובוקטיבי מעלה השערות : ״מה עשה בחדרו אם צייר את הפירמידות...  אל הספר