3.5.5 ״ילקוט גבריה”

178 קול הדם | הלל ויס ב . “פניו פני אריה וכחו כוח שור והוא קל ברגליו בנשר בעפיפותו״ . עגנון משקע בדמותו של גבריה את תיאור חיות המרכבה על-פי יחזקאל א’, ובכך הוא מחיל עליו ממד של פונקציה או הוויה אלוהית . משמעות האפיון הזה 32 איננה רק פולקלוריסטית, אלא היא מייחסת לו הוויה זו כפשוטה . ג . ״רוממות אל בגרונו וחרב פיפיות בידו״ . על-פי תהלים קמט, ו : עגנון בונה את דמותו של גבריה כ״ספרא וסייפא״ — כאיש הפיוט ואיש החרב, ומעניק לו ממדים של איש המאנא — בעל-הברית של הכוח הנסתר, המכשף של השבט האקזוטי . כל התכונות הללו של גבריה מופיעות בצורת רשימה קטלוגית, בסגנון הילקוט ובסגנון סיפור המסעות . חלק מן המוטיבים-התכונות הללו מוגשמים בתוך הטקסט, כגון מלחמתו של גבריה בנשרים, תכונות הפיוט והשירה שלו, ובעיקר הרקדת הנערות-הבתולות, ההופכת גם להרקדה אלגורית . הרקדה זו משקפת את כישורו של גבריה לברוא עולמות באמצעות צירופי אותיות . ד . ״וגמולה בתו ( אשתו של גמזו ) היתה מסייעתו שבקיאה היא בכל השירים, באותם שהיו שרים בזמן שהיו יושבים על המעיינות ובאותם של ההרים״ . בתוך ״ילקוט גבריה״ אנו מוצאים אפיונים המצטרפים לאוסף...  אל הספר