3.5.1 ״ילקוט סגולות־מזלות־מלאכים״

160 קול הדם | הלל ויס כמו למטה, זכר ונקבה, שכן שמים בגימטריא זכר ונקבה, יג ולפי שהם כך יש להם געגועים זה על זה, למעלה כמו למטה, שמדרך איש ואשה שנמשכים זה אחר זה, כפי מזלם . ( ״עידו ועינם״, עמודים שס-שסא ) א . ״ [ . . . ] סגולתן של הסגולות, שמעלתן מוצאים בספרי הראשונים, רובן אין ומשנשתנה ווסתם של הגופות נשתנו מרובה ממעלת הרפואות, שהרי הרפואות שאנו לסמוך עליהן, לפי שנשתנו סדרי טבע האדם, הרפואות״ . בחיבורו של אברהם דוד גומבינר ( 1637 - 1683 ) ״מגן אברהם”, המהווה פירוש של פוסק לחיבור שקדמו — לחלק ״אורח חיים” שבשולחן ערוך, כתוב : ״דחָזינָן כמה דברים המוזכרים בגמרא, שהם סכנה והָאידנָא * אינו מזיק דנשתַנו הטבעיות וגם הכל לפי טבע הארצות״ ( מגן אברהם, או״ח [ אורח חיים ] קעג ) . הרעיון שטבע הגוף נשתנה מאז תקופת התלמוד, ולכן אי אפשר להשתמש ברפואות עתיקות — מוזכר אצל עגנון בסיפור ״שני תלמידי חכמים שהיו בעירנו״ : ״והתיר לעצמו להשתמש ברפואות שבגמרא, אף על פי שאין משתמשין ברפואות שבגמרא, שכבר נשתנה טבע הגוף ( סמוך ונראה, עמוד 50 ) . מכאן ואילך מתחיל להשתמע שתכונתן של הסגולות שאין בהן שינוי היא-היא תכ...  אל הספר
ספרא : בית הוצאה לאור - איגוד כללי של סופרים בישראל