138 קול הדם | הלל ויס שיבה נצחית . מסגרת זו פועלת לא רק בחזית העלילה, ברובד הגלוי, היינו בהווה הסיפורי שבו מתרחש מסע יציאתם של הגרייפנבכים ושיבתם ארצה כמסע של תיירים, אלא גם בעולם ה׳׳סמוי״, ברובד הסמלי של היצירה : גם גמולה וגם גינת חוזרים ומתגלגלים ומתגלים לאחר מותם : גמולה — בדמות נערה המתאבלת על אהובהּ, וגינת — בדמות חכמתו המאירה והולכת לאחר מותו . השינויים העוברים על דמויות ועצמים בסיפור קשורים במערכת-העל המוכללת של קבע לעומת נדודים, שבתוכה ניתן לשבץ את צמדי הניגודים הבאים : קבע ( חיוב שיש בו שלילה ) נדודים ( שלילה שיש בה חיוב ) אדמהירח מציאות ( ריאליה ) סהרוריות ממשדמיון עבר ( מטא-זמן ) הווה בסיפור עולה סדרת נושאים ותמונות המבטאות קיפאון ומוות, לעומת תמונות המבטאות תנועה והתחדשות, הקשורות בנושא היצירה . הנושא של גלגולי נשמות, העולה במפורש על-ידי גמזו והמספר בעמודים שסה, שפב ושפד, מצטרף אף הוא לצורות ההתחַיוּת שבסיפור, אך זו התחיוּת נמוכה שיש לה קרבה למוות, כפי שנראה מן הקטעים הבאים : א . חייכתי ואמרתי, אם כן אחר ארבע מאות שנה תסתכל בספריו של גינת . אמר גמזו, בגלגול שלישי או רביעי א...
אל הספר