136 קול הדם | הלל ויס ב . פתח ר׳ יוסי ואמר, שיר השירים אשר לשלמה . שירה זו העיר לה שלמה המלך כשנבנה בית המקדש והעולמות כולם נשלמו למעלה ולמטה בשלמות אחת . ואף על גב שהחברים חולקים בזה ( = אימתי נאמרה שירה זו ) אבל שירה זו לא נאמרה אלא בשלמות כשנתמלאה הלבנה ובית המקדש נבנה כעין של מעלה בשעה שנבנה בית המקדש למטה . לא היתה שמחה לפני הקב״ה מיום שנברא העולם כאותו היום . . . ( ספר סופר וסיפור, עמ’ ע, מצוטט מתוך הזוהר, שמות קמג, ההדגשות שלנו . ) שתי המובאות הללו מציגות קשר בין מלאות הלבנה לבין הבית בהא הידיעה — בית המקדש . שני אלה הם סמלי הגאולה, המבטאים התקבעות נצחית — יציאה סופית ומוחלטת ממעגל החלופיות . כל חיי האדם וכל ההיסטוריה הם רצף של גאות ושפל, של שיאים ונפילות עַרְאַי . הגאולה כסמל נתפסת כשיא ללא נפילה . הקטע מן הזוהר, המצוטט מ”ספר סופר וסיפור”, מבטא את הזיקה בין מְלֵאוּת הלבנה, בניין בית המקדש והבית - כביטוי של ״תיקון העולם״ . חנוכת המקדש היא ביטוי של גאולה . העמדה זו של הבית קשורה ממילא בסילוק מחיצת החטא ובביטול מצב הפירוד . האגדות התלמודיות העוסקות במִשְׁכָּן מעלות את מוטיב הפיכתו...
אל הספר