124 קול הדם | הלל ויס כדי להסביר : גמולה = גלמודה, גמולה = עגונה ; ברנדויין רק הביא את המקור התלמודי האומר : ״מאי גמולה ? גמולה דא מבעלה״ ( סוטה כו ע״א ) . גם המקורות 169 אינם המקורות החשובים לעניין זה . שהיא מביאה על הלבנה מספר הזוהר לדעתי ישנם מקורות חשובים ומדויקים מהם, כפי שנראה בניתוח הסיפור ביחידה הבאה . ייתכן שהציור של גמולה שגדי מונח לה על ברכיה אמנם קשור בציור השכינה הרועה את גדיותיה ( הזוהר, חלק ג’, דף י״ז ) אם כי אפשר להסתפק בפסוק עצמו : ״אם לא תדעי לך היפה בנשים, צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדׂיתַיִךְ על משכנות הרׂעים״ ( שיר-השירים א, ח ) . מקור אפשרי לגרופית הציפור שקולה פסק ללבלב הוא פרשת קולהּ הנאלם של גמולה, הקשור אולי באמת בפסוק ( תהילים לט ב ) ״נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכאבי נעכּר״ ( הזוהר, חלק א׳, דף 170 ל״ו ) , המבטא את מצבה של השכינה בגולה . מיכל אורון מכוונת למקור חשוב גם כשהיא מציינת שהשכינה עלתה על גגו של בית-המקדש בשעת החורבן, אך אינה מסיקה מסקנות לגבי קפיצתה של גמולה ולגבי מעמדו של גינת בתמונה זו . אני מסכים למסקנתה שבדמותה של גמולה עגנון שילב מוטיבים המתקשרים ל...
אל הספר