114 קול הדם | הלל ויס אפשר אבל אפשר שאני נוטל דבר אחד מדבריו של גבריאל גמזו ממה שסיפר לי, שבעל סיפורים הוא, ואלמלא שאני אוהבו ופסול אני לעדות הייתי אומר שסיפוריו נאים משל אחרים . נטלתי סיפור קטן מסיפוריו והעתקתיו ממילות הדיבור לאותיות הכתב . באמת אין בו המשך למעשה עידו ועינם ואין בו כדי לפרש פרשה סתומה שנבוכו בה רבים . אלא מאחד שבתוקף המאורעות קרוב לנו האיש אף שיחתו קרובה לנו . אני משתבח לומר שמסרתי דבריו כשם שיצאו מפיו . ר׳ גבריאל גמזו כשהוא מספר - מספר בנעימה, והרי לא כקנה שמוציא קול הרי קנה שכותבים בו . מתוך שבחו של ר׳ גבריאל גמזו אני בא לידי גנותו . קשה לירד לסוף דעתו של אדם זה, כגון אם תכלית סיפוריו מוסרם או המוסר נוי לסיפוריו . פעמים הרבה דומה עלי שהוא מחליף את העיקר בטפל והטפל כעיקר, וכן אמרתי לו, אלמלא המאמרים המוסגרים שאתה מערבב בדבריך היו סיפוריך מרוויחים הרבה . ומה השיב לי, אלמלא אותם המאמרים המוסגרים שאתה קובל עליהם הייתי אוגד את פי וכובש את דברי . מאחר שכן לא נתנני לבי להשמיט מתוך דבריו את המוסר המורם מהם, נמצא מה שיפה בעיני זו נעימתו לא קיימתי ומה שאינו יפה בעיני אלו דברי...
אל הספר