90 קול הדם | הלל ויס גלעד טוען שהגורם המרכזי לכישלונות באינטרפרטציות הוא, כאמור, בבחירת קטע, פרגמנט, והפיכתו לחזות-הכול ביצירה . לדבריו, כאשר מבודדים קטע באופן שרירותי, גם פענוחו של אותו קטע אינו יכול להיות נכון . כמו דן מירון, גם עמיהוד גלעד פוסל את הנחתו של טוכנר ש״הכוונות המשמעותיות 78 על המרכזיות אצורות בעיקר במושגים ובשמות הסימאנטיים הבודדים״ . סמך משפט זה, שאותו מדגיש גלעד בתוך פסקה שאותה הוא מצטט מדברי טוכנר ( שגם בה הוא מתייחס רק להרגשתו של טוכנר – הוא טוען שבדברי האחרון מובלעת ההנחה, שיש ביצירה קטעים סתומים המצריכים פענוח, וקטעים שאינם סתומים, היינו קטעים מפורשים : ״הנחת האינטרפרטאציה הפראגמנטארית [ . . . ] שיש לפרש את הקטעים הסתומים בלבד״ מביאה 79 ל”אינטרפרטאציות סותרות, ללא-שום הכרעה ביניהן״ . אולם מן הראוי לשים לב שטוכנר התייחס רק למושגים ולשמות, ולא לקטעים . לשון אחר : טוכנר לא התייחס למרקם הכולל של הטקסט, אלא ל״צימוקים״ בלבד . בעיקרו של דבר, גם גלעד מדבר על הצורך במציאת קשרי- גומלין בין קטעים סתומים ולא סתומים בסיפור, ממש כפי שציינו זאת שקד ומירון . בכל טקסט ספרותי ישנם ק...
אל הספר