46 קול הדם | הלל ויס ע”נ - קטז, ע”א ) . חמש נשים, ביניהן חמותה, בת בעלה ועוד, אינן נאמנות . מתירים מעגינות גם על פי עדות מומר וגוי אם הם “מסיחים לפי תומם” שהבעל מת . לגבי המוות עצמו, לא תתקבל כמספקת עדות על עובדות העלולות לגרום למוות אלא רק על פי רוב, כי ייתכן שהעד רק מסיק מהן שהבעל מת : “על כן לא יתירו אשה על פי עדות שנפל בעלה במים שאין להם סוף” שמא יצא במקום אחר, אלא אם נכח העד בקבורתו, או שהעיד שמצא אחר כך במקום הטביעה אחד מאיבריו . ואולם אם העיד כי טבע במים שיש להם סוף ( כלומר שיכולים לראות את כל סביביו ) והעד שהה במקום כדי שתצא נפשו של האיש שטבע ולא עלה, יתירו את העגונה . בעגונה מנישואין אזרחיים יוכל בית הדין שלא להכיר בנישואין ולהתירה בכך . בגלל מצבה הקשה של העגונה, ניסו כבר בזמן קדום למנוע מראש אפשרות של עיגון . “כל היוצא למלחמת בית דוד, גט כריתות כותב לאשתו” ( כתובות ט’, ע”ב ) , על תנאי שבמקרה שלא ישוב עד יום ידוע, ייחשב הגט בר-תוקף . דרך זו הונהגה גם בעתות מלחמה בימינו . במקרה כזה יהא אפוא צורך בנישואין חדשים אם יחזור הבעל לאחר זמן . אך לא תוכל אשתו לשוב אליו כאשר יחזור, אם הו...
אל הספר