השוואה בין הסיפור ״העגונה״ מאת ש״י עגנון ובין מקורו החסידי:

36 קול הדם | הלל ויס צחק עליו הערל ואמר : שב כאן ואני אספר לך מעשה נורא ! סרב רבי אברהם מלהפסיק אחר הטבילה ולשמוע דברים בטלים מפי ערל . הרהר בלבו : הרבה שלוחים ליצר להשבית חגו של הישראלי . לא די הצער והיסורים והכאב של העגונה שבה לי בזה ואספר לך מעשה נוראה ויסרב בו מלהפסיק אחר הטבילה לשמוע דברים בטלים מפי ערל אבל הערל שמתארחת בביתי ומרתעת את לבי בצרותיה ( 12 ) אלא ששגר עלי אף את זה ! – ובקש לפנות לו דרך ולילך ( 13 ) עד שהוא עושה כן תקפהו הערל בידיו, ידים ידי עשו, ובדברים . נזקק רבי אברהם לציית לו ולשמוע מה שבפיו . ישב רבי אברהם בבית המזיגה ועינו האחת כלפי הסוכה הכשרה, וכנגדו הערל, להבדיל . תכפוהו בחוזק יד ובדברים עד שהוכרח לישב ולשמוע סיפורו פתח הערל ואמר : הרי מוזג אתה, אברמקה, ובתוך עמי אתה יושב ואין נסתר מנגד עיניך . וידוע לך שעיקר זריעת שדותינו – בימים נוראים שלכם, היינו ביום ראשון ושני של ראש השנה וביום הכפורים . מנהג אבותינו בידינו . שכן בדוק ומנוסה אצלינו שבשעה שישראל עומדים כפופים – שבולת התבואה תהא זקופה ועתידה הברכה להיות מצויה ביבול השדה . נענה רבי אברהם בראשו . שכן באמת כך ....  אל הספר
ספרא : בית הוצאה לאור - איגוד כללי של סופרים בישראל