שילוב לא מכוון של שני סיפורים מאוצר המדרשים

34 קול הדם | הלל ויס מפני שגם בו מופיע המוטיב או הסיפור על אדם יהודי שבא על נערה מאורסה ביום הכיפורים והרגוהו . בסיפורו של עגנון ובסיפור החסידי אירע החטא בעצם הימים הנוראים ובשניהם נפדה החוטא לאחר מותו, בסיוע הצדיק . בסיפור המדרשי רבי עקיבא 33 בסיפור החסידי מזהה רבי יהונתן את חטאו פודה את המת ומתקן את בנו . ומעניש אותו באמצעות מסירתו ביד החיצונים . ״רק את נפשך ישמורו,״ הוא אומר, בדומה לדברי האל לשטן בספר איוב . מכאן שהאיש אינו אלא מת-חי שנידון בידי החיצונים, ולא מת ממש . לעומת זאת, הסיפור של עגנון נגמר בהתרה מוחלטת של פרשת העגונה . כב״דאוס אקס מכינה״ קורא הרב לאשתו דרך ידידות בשמה הפרטי – תיאור הבא לציין את הפלא המתרחש מתוך 34 הרב יודע מראש שהמת-החי הוא בעלה של העגונה : הריאליה הפשוטה . ״וקראי אף את העגונה שתשמע קידוש מפי בעלה ! ״ מוטיב זה, ״שנמצא המעגן פתאום״, מופיע גם באחד מסיפוריו האחרונים של עגנון, ״כיסוי הדם״ . בסיפור זה שולח עגנון את הקורא באמצעות המספר לסיפורו ״והיה העקוב למישור״, כהוכחה לכך שהמעגן ( בממד האלגורי הוא הגואל ) יכול להימצא פתאום : ״ [ . . . ] הרי היתר עגונות, פעמים...  אל הספר