א. על הסיפור ״העגונה״ ומקורו החסידי

26 קול הדם | הלל ויס 1 עיבד עגנון סיפור חסידי שפרסם בסיפור ״העגונה״, שנכתב בשנת 1913 ונגנז מנחם מנדל בודק לראשונה במהדורה השנייה של ספרו מפעלות צדיקים , 2 שראה אור בלמברג בשנת 1897 . עגנון יצר סיפור שיש בו מוקדים חדשים שונים, לרבות העגונה עצמה, אשר עליה מוסבת כותרת הסיפור והיא דמות הנזכרת רק בסיפורו של עגנון ואינה מופיעה כלל בסיפורו של בודק . קורא שיתבונן בשני הסיפורים המוצגים כאן זה לצד זה יבחין בשינויים שהכניס עגנון בסיפור המקורי . הזיקה שבין הסיפורים נתגלתה בידי גדליה נגאל, אבל, למרבה הצער, הכפיש 3 נגאל, שהוא נגאל את עגנון והאשימוֹ בהעתקת הסיפור של בודק מילה במילה . חוקר דייקן, עוסק זה שנים רבות בגילוי מקורותיו החסידיים של עגנון ואילולא מחקריו לא היינו מוצאים בהם את ידינו ואת רגלינו . עם זאת, השאלות העוסקות בהבהרת משמעותם של הסיפורים החסידיים בכתבי עגנון עדיין טעונות בירור יסודי, הן בתחום הפואטי והן בתחום האידיאולוגי המשתמע . מתוך שילובם של התחומים הללו אפשר שישאל החוקר מהי משמעות הרובד ה״עגנוני״ 4 נגאל ניסה להבדיל בין רמות שונות של קליטת בתולדות התרבות היהודית . המקור החסידי ביצירת...  אל הספר