328 פרק יז של הרב ריינס, הסתירות שלכאורה בתוכה — "ציונות מדינית" מול "ציונות רוחנית", התפתחות תנועת "המזרחי", היחס בין המרכז ברוסיה ובין "המזרחי" בעולם הגדול, הצלחותיה וכישלונותיה של "המזרחי", תמיכתה בתכנית "אוגנדה" — כל אלה זוכים כאן להארה חדשה . היות שהמזרחי היה הארגון המפלגתי הראשון בהסתדרות הציונית יש בכך כדי לזרוע אור גם על התנועה הציונית בכללה . הקמת "המזרחי" כמפלגה ציונית דתית בתוך ההסתדרות הציונית ( כ"ה באדר א' תרס"ב, 1902 . 3 . 4 ) היתה ציון דרך בתולדות התנועה הציונית . הציבור שקיבל על עצמו את מרות "המזרחי" הודה לראשונה שהוא מיעוט בהסתדרות הציונית, ושההנהגה הציונית נמצאת בידיה של הנהגה חילונית — וזאת בניגוד לתקופת "חיבת ציון", שבה התפישה הרבנית היתה שהרוב הדומם של התנועה מזדהה איתה, ומכאן התביעה החוזרת ונשנית של הרב מוהליבר להנהיג את התנועה . לתודעת היות "המזרחי" מיעוט בתקופת צידד בגישה "כי לציונות אין עסק עם הדת" ( עמ' 216 ) — נוסחה זו ייחס הרב קוק ל"מזרחי" במטרה לנגחו ( עמ' 217 ) . וראו גם מרדכי אליאב, "הרב יצחק יעקב ריינס — האיש ופועלו", סיני צח ( תשמ"ו ) , עמ' פה - פז . גם...
אל הספר