454׀משנה ד 3 פ י ר ו ש במשנה זו שני חלקים . החלק הראשון, שו' 1 - ,2 מגדיר את שני איסורי הריבוי הנוספים המוטלים על המלך, סוסים וכסף וזהב . שני איסורים אלו מצטרפים לאיסור ריבוי הנשים שנזכר במשנה הקודמת, והם בנויים באותו מטבע לשון : תחילה מביאה המשנה את לשון הכתוב, ולאחר מכן, במשפט הפותח במילה 'אלא', מציינת המשנה את כמות הריבוי המותרת . החלק השני, שו' 3 - ,7 עוסק במצוות כתיבת ספר התורה על ידי המלך, מצווה הנדרשת מהפסוק בדברים יז, יח, פסוק שבא מיד לאחר הפסוק האוסר ריבוי כסף וזהב . צירופם של שני החלקים למשנה אחת וניתוק החלק הראשון מהמשנה הקודמת שעסקה 3 נראה שעורך המשנה באיסור ריבוי נשים אף שהוא המשך טבעי שלה — טעון הסבר . ביקש לכרוך יחד את איסורי המלך עם המצווה המוטלת עליו, ללמדך שהן האיסור הן המצווה מכוונים לדבר אחד, כדברי הכתוב : 'לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל' ( דברים יז, כ ) . כתוצאה מכך נאלץ העורך להפריד בין החלק העוסק באיסור ריבוי נשים לבין שני האיסורים האחר...
אל הספר