משנה ד 2 (כא ע"א 11-6)

כא ע"א 6 - 11׀ 393 לא ירבה לו סוסים אלא כדי מרכבתו . וכסף וזהב לא ירבה לו אלא כדי שיתן אפסנייא . שלושה איסורים אלו נזכרים יחד בפסוקים בדברים יז : ( טז ) רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס וַה' אָמַר לָכֶם לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד . ( יז ) וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד . הכתוב לא פירט מהי הכמות המותרת . המשנה משלימה פרט זה בתבנית לשון אחידה : אלא שמונה עשרה, אלא כדי מרכבתו, אלא כדי שיתן אפסנייא . זיקתה של המשנה ללשון 2 ואולם, בשונה מהכתוב, 1 והיא מנוסחת כמדרש הלכה לכתובים . הכתובים ניכרת בבירור, הקדימה המשנה את איסור הנשים לאיסור הסוסים, אולי משום שבאיסור ריבוי נשים שילב עורך המשנה את מחלוקת ר' יהודה ור' שמעון, ובכך שבר מעט את התבנית הלשונית האחידה של ההגבלה בשלושה איסורים אלו . הקדמת איסור הנשים אפשרה לעורך המשנה 3 לסמוך את איסור הסוסים ואיסור הכסף והזהב זה לזה, ולהבליט את הדמיון הלשוני ביניהם . הרקע לדין המשנה נראה שהדמות העומדת ברקע הדרשות של המשנה היא ד...  אל הספר
מוסד ביאליק