מבוא לתיאטרון הקוּדִיָאטָם׀ 23 החמישים עד שנות השמונים החלו הצַ'אקְיָאר להופיע גם מחוץ למקדש ואף מחוץ לקֵרָלָה . הניסיונות לפרוץ דרכים חדשות לתיאטרון העתיק עוררו בתחילה ביקורת נוקבת בקהילת האומנים, והתגלעו מחלוקות בדבר המשך דרכם . אבל המבקרים לא עצרו את רוחות השינוי . אומנים נועזים החלו להעלות קטעים ממופע קוּדִיָאטָם שלם גם על במות 'חילוניות' בימי חול, בפסטיבלים בהודו ואף בפסטיבלים בין-לאומיים . בשנות השישים נפתחו בקֵרָלָה מוסדות ובתי ספר ללימודי קוּדִיָאטָם של מורים דגולים ובעידודם, ואלו קיבלו לשורותיהם, שלא כבעבר, גברים ונשים מכל הקסטות . מוסדות אלו קיבלו מימון מן המדינה ומגופים אחרים . בה בשעה שחקני קוּדִיָאטָם בעלי שם פתחו בביתם ( guru - kula ) בתי ספר פרטיים וחזרו ללמד בשיטה מסורתית . הרפרטואר רוענן במחזות שנזנחו ועתה נמצא בהם עניין מחודש . החלו להיווצר אף שיתופי פעולה עם אנשי תיאטרון ניסיוני באירופה ובארצות 83 ובכלל זה העלאת מחזות מאת שייקספיר ואחרים,הברית, מתוך דיון בפרקטיקות תיאטרוניות, בשיטות עבודה ובטכניקות 84 יחסי הגומלין בין אנשי הצַ'אקְיָאר ובין אנשיפרפורמטיביות . תיאטרון ...
אל הספר