״מימזיס״: מתודה וגישה

ספר הספרים של אריך אוארבך והייצוג הרציונלי של המציאות בספרות המערב | 2 02 באשר ואכן ״ניצנים של ׳ריאליזם טרגי יומיומי׳ מצויים כבר בספר על דנטה״ . למושג ריאליזם, אוארבך טען שנקודת המוצא שלו הייתה הדיון אצל אפלטון ״בספר העשירי של ׳המדינה׳ ( b - 96 e 608 ) , שבו מימזיס [ חיקוי ] מדורג שלישי אחרי האמת – לצד הטענה של דנטה שב׳קומדיה האלוהית׳ שלו הוא תיאר מציאות אמיתית״ . אפלטון היה סבור שמימזיס ( חיקוי ) פואטי משחית את הנפש ומחליש את שליטת ההיגיון על שאיפות ודחפים אחרים . כשחקר אוארבך את ״השיטות המגוונות של פירוש עלילות בני האדם בספרות של אירופה״, כך כתב, החל עניינו בריאליזם ״להתמקד ולהתגבש״ . ברגע זה עלו ברוחו ״כמה רעיונות מנחים״, והוא חיפש דרך ״לפתח אותם ב׳מימזיס׳״ ( עמ׳ 416 ) . הרעיון המנחה הראשון שעלה במוחו, כותב אוארבך, נסב על ״התורה של בני התקופה העתיקה בדבר רמות שונות של ייצוג ספרותי, תורה שהתקבלה לאחר זמן על ידי כל זרם קלסיציסטי״ . אבל כשלימד ספרות צרפתית ריאליסטית התברר לו כי ה״הריאליזם המודרני שהתפתח בצרפת בתחילת המאה התשע-עשרה כתופעה אסתטית מגלה דווקא שחרור מלא מאותה תורה [ עתיקה ]...  אל הספר