״מימזיס״: צורה ותוכן

226 | ספר הספרים של אריך אוארבך והייצוג הרציונלי של המציאות בספרות המערב ההיסטוריה הסמנטית של המילה ׳פיגורה׳״ ( עמ׳ 417 ) . גם ב״מימזיס״ הוא מציג את התקדמות ספרות המערב כסדרה של נקודות מפנה חשובות, ספרותיות, סמנטיות, תרבותיות והיסטוריות, המוצגות בכל פרק : ״הדרך שנקטתי – לצטט מכל תקופה כמה מובאות כדי להוכיח באמצעותן את רעיונותיי – מכניסה את הקורא מייד לתוך העניין ונותנת לו להרגיש במה מדובר עוד קודם שמצפים ממנו לעסוק בעניין 267 תאורטי כלשהו״ ( עמ׳ 417 - 418 ) . כל טקסט מקורי או תרגום המובא בראש כל פרק ב״מימזיס״ הוא ״נושא של פרק המיוחד לפרשנות של סגנון . אבל הרצף של כל עשרים הפרקים יחדיו יוצר אנתולוגיה – מוטב לומר מוזאון דמיוני – של תרבות אירופה, הנפרשת על פני 268 מבחינה שלושת אלפים שנה ושמונה לשונות, מהומרוס ועד וירג׳יניה וולף״ . זו ״מימזיס״ הוא הרחבה של המאמר ״פיגורה״ . אך בעיני אוארבך, בניגוד גמור לשפיצר, הטקסט אינו תופעה מבודדת ואוטונומית כשהיא לעצמה : ״אוארבך מוליך את הקורא היישר אל תוך הקונקרטי . לאחר מכן הוא יוצא מהטקסט כמהות 269 שלמה של יחסים סגנוניים ועובר לדון ב׳צורות החיים האחר...  אל הספר