' זה לא קו לנו ע , ז ה מפ גש חב רת י' | 163 בתי הקולנוע שהוקמו בראשית ימי הקולנוע, הניקלודאונים, היו לצורת הבידור המסחרית המועדפת על אנשי מעמד הפועלים . בחדרי ההקרנה הצופים הריעו, דיברו זה עם זה, אכלו, שתו ואף התגפפו בחושך במהלך הקרנת 138 פעילות של ילדים באולמות הסרטים — הצעקות, הצהלות, קולות הסרט . הצחוק — הייתה מדד חשוב להצלחה מבחינתם של מנהלי האולמות . התגובות 139 לניקלודאוניםהקולניות תרמו לאווירה הכללית והיו מרכיב חשוב בהקרנות . היה פוטנציאל לשמש מרחב ציבורי חלופי לאנשי מעמד הפועלים, למהגרים ובייחוד לנשים . במרחב זה, בתוך החוויה הקולנועית הפעילה, השתחררו הצופים מהשליטה הבורגנית על התנהגותם . חוויה זו, הדומה במידה רבה לחוויית הנשים החרדיות בסרטי הנשים, שילבה את מיצובם החברתי המשותף של הצופים, את החופש שלהם להתבטא באופן פעיל בזמן הסרט, את היחס החיובי של בעלי האולמות אליהם ואת תחושת האחווה ושיתוף הרגשות עם 140 ואולם חברים, עם בני משפחה ועם זרים שנמצאים לצידם באולם ההקרנה . פעילות סולידרית זו לא ארכה זמן רב . את מקום הניקלודאונים תפסו אולמות 141 הקולנוע המפוארים, ועימם התפתחה תרבות צפי...
אל הספר