ויקטור רובינוב 324 "מרכז חישה", שסביבו מתארגנת הנפש המורכבת מאובייקטים פנימיים [ שהם בתורם מסתדרים בתת‑‑קבוצות בעלות השפעה שונה ] , שנוצרו כדי להתמודד עם החוויות, כלומר מחזיקים בתוכם בדרך כלשהי חוויות אלו . הרגש קיים רק בכאן ועכשיו, בהווה, ולכן לא יכול להתקיים רגש בלא‑‑מודע - אין רגשות לא‑‑מודעים . באמצעות רגש הנפש מעכלת את החוויות ודרכו היא פורקת את האנרגיה שהחוויה יוצרת בה . חלק מן האנרגיה הזו, שלא משתחרר בידי הרגש, מושקע בהרחקת האובייקט הפנימי שנוצר בידי החוויה . כמובן שיש הלימה בין פנימי וחיצוני, כלומר סובייקט בעל מבנה אישיות נוקשה, בעל מרחקים גדולים בין אובייקטים פנימיים, ייטה להרחיק מעצמו חוויות / סובייקטים / אחרים, דבר שייצור אצלו בעיה אחרת - חסרים רגשיים . בשונה מרגש, אשר משתחרר ומפנה מרחב, בהרחקת אובייקט פנימי יש להשקיע אנרגיה ללא הפסק, אחרת הוא יתקרב, דבר העלול לעורר כאב נפשי רב מנשוא . זאת הסיבה לכך שהסובייקט, באופן לא‑‑מודע, יפגין נטייה ליצור במציאות החיצונית של חייו יחסים מקבילים שקיימים בתוכו בין תת‑‑הקבוצות השולטות [ איפה / במה הן שולטות נותר מעורפל לעת עתה ] של האובייקט...
אל הספר