משה צוקרמן | משה צימרמן 202 הדיסקט : הפחד מפני כיתור התחלף תחילה בפחד רק בחזית אחת, זו האנטי ‑‑ קומוניסטית ( לצורך זה הייתה גרמניה המזרחית תמונת ראי ) , ואחר כך בתפיסה שלפיה השכנים הם בעלי ברית ומגן בפני סכנות ולא ההפך . אני סבור שכאן אנחנו חוזרים לאותו עניין שבו עסקת לא מעט - הטיפוח של נושא השואה וזיכרון השואה באופן חד ‑‑ ממדי, אשר הופך את האיום הצבאי על ישראל מצד אחד ( אחת היא אם אמיתי או מדומה ) ואת קיום הצבא והפעלתו מצד אחר ללבו של הפחד הישראלי ‑‑ יהודי ולמענה עליו . בניגוד למצב בגרמניה לאחר ,1945 בגרמניה של היום לא מדובר רק בפחד ממלחמה וממיליטריזם, אלא גם בהעלאת פחדים אחרים, שבישראל נדחקים לשוליים, לדרגת חשיבות עליונה : האיום על הדמוקרטיה, האיום על הסביבה, האיום על שלום העולם, מצוקת החלשים באוכלוסייה העולמית . הם, אגב, למדו להסתכל על עצמם לא רק כפושעים אלא גם כקורבנות ( של הנאציזם או של המעצמות הכובשות ) וטיפחו פחדים בהתאם . אצלנו לא למדו לחרוג מהתפיסה שאנחנו אך ורק קורבנות וכי יש לפחוד גם ממצב של מקרבן . הפיכת “לא נלך כצאן לטבח" לפחד האולטימטיבי, למורה הדרך הבלעדי, גם המוסרי, של ...
אל הספר