משה צוקרמן | משה צימרמן 162 להדגיש שוב, מעבר לסוגיות ההיסטוריוסופיות בראשית דרכה של הציונות, אני אכן חושב שהשואה שינתה את מערכת הצירים לשיפוט מצבם של היהודים בעקבות הקטסטרופה . אמנם לא היה כורח שתקום מדינה ליהודים לאחר השואה, אבל לגבי יהודים רבים הצורך הדוחק בהקמתה אכן פעל את פועלו : הייתה תחושה קולקטיבית לא מופשטת ( ואפילו לא בהכרח אידיאולוגית ) שיש הכרח בכינון “מקום מבטחים" לנוכח האיום הקיומי שריחף מעל יהודים לא מכבר . דומני שהייתה זו אניטה שפירא שדיברה בשעתו על “ציונות ספונטנית" שפעמה בקרב רבים מהניצולים שהגיעו ארצה . אם אני זוכר נכון, היא אף קבעה שהם רצו לחיות בסביבה של “יידישע פיינמלעך" ( פנים יהודיות ) . זה כנראה נכון . אך ראוי לציין שדווקא את אותם “יידישע פיינמלעך" קיבלו ילידי הארץ ממרומי היוהרה של “היהודי החדש" שנחשף, בעל כורחו, לשרידי ה"הולכים כצאן לטבח" בפרט, ולפניה הבזויות של “הגלותיות" בכלל . הייתה זאת קבלת פנים לא מלבבת במיוחד . וכשהחלו, כעבור שנים ספורות, להגיע ארצה “יידישע פיינמלעך" שחומים משהו, התברר עד מהרה שגם אי אלו ניצולי שואה היו בררניים ביחס ל"יידישע פיינמלעך" אשר...
אל הספר