משה צוקרמן | משה צימרמן 144 ככזאת מעשים נפשעים בשטחים הכבושים, מדינה המקיימת למעשה הוויה ברברית מתמשכת . יש רבים שבהתמודדות עם הידיעה הזאת מארגנים לעצמם רציונליזציות אידיאולוגיות, דתיות כחילוניות . יש לא מעטים שמנהלים פנקסנות היסטורית, לאמור : הנאצים עוללו לנו את הגרוע מכול, לכן “מותר" לנו לפעול כלפי הפלסטינים בתוקפנות ובאלימות . אבל זה כל העניין : דווקא מכיוון שכולם יודעים ( ובוודאי יכולים לדעת, אם רק רוצים ) את הדברים כהווייתם, נזקקים הם לעוור את עצמם, להתמסר לכזב האידיאולוגי ולהתקרבן ללא הרף . התודעה הכוזבת וההתקרבנות הן המסכה החיצונית לתודעה הפנימית באשר למציאות ממשית שפשוט אי ‑‑ אפשר לשאת אותה . לזאת התכוונתי בדבריי על תחושת אשמה ישראלית ‑‑ ציונית סמויה ביחס לקיום לאומי שנולד בחטא ( היסטורי ) . באשר לציונות - ראייתי מעט שונה משלך . טענתי כבר בחיבורים שונים בעבר שכשם שאין לגזור מדרשת ההר של ישו את האינקוויזיציה הספרדית, ואין לגזור מתורת מרקס את הגולאג הסטליניסטי, אין לגזור בהכרח את המציאות הישראלית של העשורים האחרונים מכוונותיה המקוריות של הציונות, לפחות מכוונותיה ההשקפתיות . יחד ע...
אל הספר