תמי יגורי 276 חיה הנהנה בראשה והחלה לתאר : "שבת בבוקר . שקט סביב . אני מתכוננת לתפילה או לימוד . יוצאת החוצה אל עץ התות . עולה ומתיישבת עליו . משהו נפתח לי במבט . חוויה של שמחה נורא גדולה . אני יושבת שם בין הענפים . מקיימת שיחה . פשטות מחליפה את מה שרגע לפני כן היה מסובך . הכול נהיה פשוט . הכול בסדר" . משהו שנהיה פשוט ? "בזוגיות, מתחושה שלי שהכול מסובך הכול נהפך לפשוט . יש בי כיווץ כלפי בעלי, אני עסוקה בזה, ופתאום הכול בסדר . לא התגלה לי פתרון טכני . זו לא תנועה חיצונית . זו גם לא תובנה . לא הארה או פתרון . זו תחושה . קבלה . הכול בסדר . כמו שזה . זה מאת השם . זה בסדר . אפשר לחיות בתוך זה . יש מרחב . נפתח מרחב בפנים . החוויה מורגשת בגוף, בלב, שקט משתרר בתודעה . שקט של לא לחשוב על פתרון . התהליך הזה הוא כמו מתנה . זה לא משהו שאני עושה . זה קורה . פשוט קורה . אני יכולה להתכוונן, להתאמץ . אבל זה לא מבטיח שהדבר יקרה . בשבת ובטבע זה קורה יותר . כשקשה לי ממש אני לא יכולה להביא את החוויה הזו" . חיה בחנה אותי בעיניה לוודא שדבריה מובנים . הנהנתי בהסכמה והמשכתי לשאול מה מבין הדברים שתיארה שקשורים...
אל הספר