תמי יגורי 142 להתחלה . כשכולם בריאים זה יופי . אך כשיש צרות - הכול זז הצידה והיא מגויסת לתפקוד ברמת מחויבות גבוהה . דווקא כשהכול בסדר היא מוצאת עצמה שוב ושוב באותה הצומת, כמו מותקפת על ידי אותה השאלה . כעת היא צוחקת כשהיא שואלת : "אז מה ? מה עכשיו ? או שזה מה שיש וזה מה שאני יכולה, ואז עליי ללמוד לקבל ולחיות בשלום עם היש הזה . או שאני מפספסת, אולי כי אני לא יודעת להגיע לגורמים שיסייעו לי לחיות חיים יותר משמעותיים" . למרות צחוקה, אורה לא מאושרת . רחוק מזה . חייה גדושים בעשייה, אך בתוכה עצב, תסכול וצער עמוק . בתיאור חייה נחשפה נתינה מלאת אמפתיה . מדבריה ניכר עד כמה התמיכה והליווי שהיא מעניקה לאחרים נעשים במיומנות, בשיקול דעת ובאחריות מלאה . כשהיא לוקחת על עצמה מחויבות כלשהי ברור לה ולנוגעים בדבר שהעניין יבוצע בצורה מיטבית . צחקנו שתינו כשאמרתי שאני משוכנעת שביום ההולדת הקרוב יציינו המברכים עד כמה הנתינה שלה יוצאת דופן ומרשימה . מבעד לצחוק, אורה הבהירה שאינה יכולה לנהוג אחרת, הבחירה בנתינה היא המבנה הפנימי שלה, מעין מצפן שמנחה אותה בדרכה . במהלך שיחתנו שאלתי אם הייתה משתחררת מכל העכבות וה...
אל הספר