תמי יגורי 66 היום להיות טייסת . הציונים שלי מהמיונים לא התאימו לתפקיד, אז עשיתי מלחמה אדירה שייתנו לי לגשת למבחנים חדשים, שבהם קיבלתי ציון מתאים . יומיים אחרי שהקורס התחיל העמידו אותנו במסדר וקראו בשמות של שתי בנות שהיה להן הציון הכי נמוך, שעליהן לעזוב, כי יש יותר מדי חניכות בקורס . בת אחת יצאה מהשורות ועלתה על האוטובוס היחיד שעבר בבסיס פעם ביום . עם יתר הבנות הלכתי לחפש את טליה, שהייתה אמורה גם היא לעזוב את הקורס . במקלחת, כשהמים זרמו לי על הראש, הבנתי שטליה זו אני . הם קראו לי בשם הראשון מתעודת הזהות שלי שאף פעם לא השתמשתי בו . מאותו רגע מצאתי בעצמי כוח להרים מהלך שלא אשכח בחיים . סירבתי להתפנות . מהשלישות העבירו אותי למפקד הבסיס, שבאותו יום ראיין קצינים חדשים . נתנו לי לחכות לו במשך תשע שעות . אני בחדר עם המזכירות, שומעת את הצעקות מחדרו : 'מי החצופה שלא מתפנה ? ' למרות הפחד העז ואולי בזכותו, התעקשתי שאני בן אדם והוא ישמע אותי . "כשהוא יצא מהחדר כבר היה לילה . המזכירות רמזו לי בקריצה שאעמוד . שאלתי אותו : אתה המב"ס ? , שאל : 'מי את ? ', עניתי : אני זו שלא מוכנה לעזוב את הקורס . הוא ה...
אל הספר