3. נימוקים הקשורים למבנה המערכת הדקדוקית

272 | דקדוק עברי באש כנז בראשית העת החדשה 30 לכן אחת מהן נעדרה ודגש השנית יורה יהיו בהן שני הפכים דסתרי אהדדי, 31 על חסרונה" . בנימוק דומה מתבארת גם צורת השורשים הכפולים במשקלים הסגוליים [ כגון : "דַּל", "לֵב" ו"עֹז" ] ( יה"נ, השמות לט ) : "ואילו היו העי"ן והלמ"ד אותיות 32 בהכרח היה שוו"א העי"ן שוו"א נע, כמשפט שתי אותיות דומות דומות שהראשונה בשוו"א, ובאמת הוא שוו"א נח, כמשפט אחרי תנועה קטנה . על כן לא תהיינה מילות האלה בשלמות בלשון יחיד במשקלים האלה, רק נמצאו 33 בחסרון אחת מהדומות" . טעם המתג המופיע ב"יִֽהְיֶה", "יִֽחְיֶה" ( צה"ת, התנועות כו ) : "כבר כתב ה"ר משה • 34 שכאשר תהיה יו"ד אחרי אות הנקדן בספרו הנדפס אצל מערכות המסורת, אהח"ע אזי תמיד תהיה אות אהח"ע בשוו"א פשוט ולא יצטרף עמו פת"ח או 35 כמו 'שְׁמַעְיָה', 'יְשַׁעְיָה' [ . . . ] וכפי זה בהכרח יהיה מתג עם סגו"ל או קמ"ץ חטף, 36 כי בזולת המתג היה ראוי החירק שבמלת 'יהיה', 'תהיה' ולא סגי בלאו הכי, להיות אחריו שוו"א נע, כמשפט אחרי תנועה קלה, ומבואר שלא יבא שוו"א נע 37 וכבר התבאר לבדו באות גרונית אם לא בצרוף פת"ח, סגו"ל או קמ"ץ חטף, שמצי...  אל הספר
מוסד ביאליק