פרק א : תורת ההגה, האותיות והניקו ד | 131 559 וכך גם כאשר ההברה הטעמתה מלרע, כגון "בִּשְׁנַת", "חֶלְקַת" ו"פַּדַּן" . 560 האמצעית פתוחה ולאחריה שווא נע, כגון "אֲבָרְכֶם" . ג . "כל תיבה שסופה תנועה קטנה באות אשר איננה דגושה ואחריה נח נראה ואין לפניה שוו"א היא בטעם מלעיל" . ובמילים אחרות : מילה המסתיימת בהברה סגורה שתנועתה קטנה, ולפניה הברה פתוחה בלא חציצת שווא ביניהן, הטעמתה 561 שלושת הכללים מלעיל, כגון "שֹׁרֶשׁ", "סֵפֶר", "מֶלֶךְ", "הֶעֱלָתַם" ו"אַחֲזָתַם" . 562 הללו מתבארים בדברי רז"ה על פי כללי מערכת התנועות . 563 כגון "שָׁמַר", "שָׁמַרְתָּ", ד . בצורות הפועל ההטעמה באה תמיד בהברת עה"פ, 565 — כך על פי צה"ת . 564 בתנאי שתנועתה יסודית ואינה תמורת שווא"שָׁמַרְנוּ", ואולם, ביה"נ התנאי הנזכר אינו מופיע, ובמקומו מופיעות הסתייגויות אחרות, 566 1 . כלל זה מתקיים רק בפועל המוכרת ללא צירוף כינויים חבורים ; ואלו הן : 567 רז"ה עוד 2 . צורות הבינוני מוטעמות בדרך כלל מלרע ואינן תואמות כלל זה . הוסיף שבגזרות ע"ו והכפולים ההטעמה ממוקמת בתנועת פה"פ במקום בעה"פ 568 "לפי שנעדרה מהם עי"ן הפעל והוטלה תנוע...
אל הספר