54 | דקדוק עברי באשכנז בר אשית העת החדשה 9 זה ביטוי לתכונת הקוליות, אשר לא הייתה ידועה בדקדוק בלחישה ללא קול . של ימי הביניים . בקביעה זו של רז"ה אפשר לראות ניצנים של הכרה בתכונה זו . למ"ד, נו"ן . גובה הלשון בעת הגיית שני עיצורים אלו הוא הרב ביותר לעומת • 11 באשר ללמ"ד, אך 10 הבחנה זו מופיעה כבר אצל ראב"עכל שאר העיצורים . לא באשר לנו"ן . נראה שרז"ה חידש אותה על פי התבוננותו במציאות הפונטית, 12 והוא אינו מתבסס על תיאור קודם כלשהו בקביעתו זו . רי"ש . ההגייה התקנית של הרי"ש, לדעת רז"ה, היא "בדחיית האויר לבין • 13 כלומר עיצור מכתשי-שיני, שרז"ה מעיד שכעין הגייה זו נהגו השיניים", 14 קביעה זו מבוססת על לממש את האות "אר" ( R ) בלשונות בוהמיה ופולין . חלוקת העיצורים הנזכרת, אשר על פיה רי"ש נמנית עם עיצורי השיניים . לעומת זאת, רז"ה הבחין שיש כמה תכונות משותפות לרי"ש ולעיצורים הגרוניים, כגון 15 מכאן הסיק שיש הגייה, תת-תקנית, של אי-דיגוש והנמכת התנועה הסמוכה . הרי"ש, המתבצעת בפיהם של אנשים עילגים ( "קטיעי לישנא" ) ההוגים אותה 16 הגייה זו היא המשתקפת בתכונות "כמו הברת החי"ת", כלומר בהגייה ענבלית . ...
אל הספר