איל בסן | 148 | כחלק מאותה זרימה סוחפת של תשוקה, אותה "תשוקה אחת ויחידה ששוטפת הכול" הכוללת גם את רגעי ההתפצלות והקטיעה, הסתימה והעצירה . בפרט, נראה כי הדגש של דלז וגואטרי על יצרנות חובקת כול אינו מאפשר להבחין באופן פעולתה של תשוקה הופכית, גם אם פרדוקסלית וחמקמקה — תשוקה לאי - עשייה, לחוסר פרודוקטיביות, לשביתה מפעולה ; תשוקה אשר אפשר לתארהּ, במובן מסוים, כתשוקה שלא להשתוקק . אך תשוקה כזו, אני מבקש לטעון כעת, מכוננת את האופק הפנטזמטי של "הצדה" . מתוך מערך ההשתוקקות המסועף שתיארתי בחלק הראשון אפשר לבודד קו של תשוקה לא יצרנית, אפילו תשוקה לאי - יצרנות, המגולמת כאן לא רק כשאיפה להתקדם מעבר להפרדה האקסקלוסיבית "הצלחה מול כישלון", אלא כפנטזיה להיכשל ממש, כפנטזיית נסיגה ופרישה, שהיא בסופו של דבר הפנטזיה להיפרע מן הספרות . את התשוקה הזאת אבקש לכנות כאן, בעקבות רולאן בארת, "התשוקה לניטרלי" . מושג זה, שאת שורשיו אפשר לאתר כבר בכתיבתו המוקדמת של בארת על דרגת האפס, עמד במרכז הקורס שהעביר בארת בקולז' דה פראנס בין 18 בפברואר ל - 3 ביוני 1978 . בארת העניק לקורס את הכותרת הפשוטה Le Neutre , "הניטרלי",...
אל הספר