״אם אין אני לי״ — היחיד והקבוצה

ה י ח י ד ו ה ק ב ו צ ה 243 א ו ר ז ר ו ע 244 הקריאה המפורסמת כל כך של הלל 'אם אין אני לי מי לי' מעמידה במרכז את האני בלשון יחיד, ובכך יש בה משהו מהפכני . אולם מיד היא מעוררת את השאלות על חשיבותו של האני ביחס לזמן, למצב, לאנשים, לחברה . אין זו קריאה פרובוקטיבית של האני כנגד הכלל, כנגד ה"אנחנו", כנגד האנושות . אולם, האם זו קריאת תגר התובעת מהיחיד אחריות וקשר עם הזולת ? האם זוהי קריאה המאשרת את אחריותו של היחיד ובכך מאשרת את חירותו ? האם זו קריאה המאשרת את בדידותו של היחיד ? יש שאפילו פירשו קריאה זו כקריאה למעין דרוויניזם חברתי המעדיף אני אחד על פני רעהו . משה שפירא, חבר בקבוצת מגדל, ביקש במכתב התאבדותו : 'היו פסיכולוגים' . צבי שץ, אף הוא חבר בקבוצה, ראה במכתב צוואה הקוראת לחבורה לייסד קבוצה אינטימית . הוא רצה בקבוצה כזו קודם אך מותו של חברו הניע אותו להפוך את רצונו לקריאה ממשית . צבי שץ הצעיר, האמן, איש הביטוי העצמי הוא זה שניסח עכשיו בבהירות את רעיון הקבוצה האינטימית . זוהי מעין משפחה שבה מטופחים הגילוי ההדדי, האחריות הנובעת מקשר ומאהבה . הקבוצה האינטימית אינה זקוקה לחוק, היא מבוססת על...  אל הספר
הספריה הציונית, ההוצאה לאור של ההסתדרות הציונית העולמית