| 269 על כפר כמשל וזיכרון כנמשל בני יישוב שלו זה, אשר שכן בצפון מישור החוף, בחרו אף הם, בדומה ליושבי אל-שייח' מואניס, לא להתעמת עם הכוח הצבאי הציוני, ולמרות זאת אף הם נעקרו מבתיהם . ברם, לחלק מהם הותר, באורח פלא, להמשיך להתגורר על גבעה לא רחוקה מכפרם, וכך זכו לשבת ולצפות בו במשך כל שארית חייהם . יישובם ה"ישן" נעשה לכפר אמנים ישראלי-יהודי, ועין חוּד ה"חדש" שלהם נחשב במשך זמן רב למקום לא מוכר על ידי השלטונות . אולם, בסופו של דבר שיחק להם מזלם : 52 שנים אחרי ש"נוסד" כפרם הם זכו להכרה רשמית, 14 לאנשי וב- 2006 הם אפילו חוברו למערכת החשמל הישראלית . אל-שייח' מואניס, לעומת זאת, לא ניתן להתקיים כקהילה, וחלקם הגדול התפזר, כאמור, על פני תבל . עלילת הסיפור של אל-שייח' מואניס אינה יוצאת דופן . כפי שכבר הוזכר בפרק הרביעי של ספר זה, מלבד השכונות הערביות בערים, יותר מ- 400 כפרים אחרים נמחצו ונמחקו מ"ארצו של ישראל" במלחמת 15 כ- 700 אלף בני אדם הפכו לעקורים ,1948 ואף לאחר שוך הקרבות . במהלך הנכבה, ובתיהם ואדמותיהם נלקחו מהם ללא כל פיצוי ותמורה . רבים מהם, כמו גם צאצאיהם, חיים עדיין במחנות פליטים ברחבי ...
אל הספר