| 199 כיבוש המרחב ה"אתני" המכריע בחזונו היה הצורך העז והדוחק למצוא מקלט קולקטיבי- לאומי ליהודים נרדפים וחסרי ישע . בחיבורו מדינת היהודים הוא כותב : "הנבחר בפלסטינה, או בארגנטינה ? האגודה תבחר בארץ ואמנם בפולמוס על אשר תוכל ואשר עליה יסכימו רב בני עמנו . " אוגנדה, בקונגרס הציוני השישי, הוא כפה על חבריו לקבל את ההצעה הבריטית לגבי הקולוניזציה במזרח אפריקה . ואולם, כמדינאי מפוכח הוא ידע שהדרך היחידה לפרוץ לרחוב היהודי המזרח אירופי חייבת להיעשות תוך ריתוך בלתי ניתן לניתוק בין מסורת וחזון . על מנת לייצר מיתוס אמין ויציב יש לשטוח בתשתיתו שכבת דימויים "קדומים" . ניתן, ואפילו כורח הוא, לעצב אותם מחדש לחלוטין, אך יעילותם כנקודת מוצא היא חסרת תחליף . תהליך מעין זה היה נפוץ בהבניות זיכרון לאומי בקרב רוב האוכלוסיות האנושיות בעת המודרנית . ברם, באיזו זכות מותר לייסד מדינת לאום יהודית בטריטוריה שהרוב המוחלט בה כלל לא היה יהודי ? בכל הוויכוחים עם המסורתיים, משני צדי המערכה, כמעט ולא הועלתה השאלה על קיומם של ערבים בפלסטינה . היו כמובן בודדים שהבינו, אולם הם היו בהכרח רחוקים הן מהלאומיות הן מהתורה . לדו...
אל הספר