| 115 בראשית הבטיח אלוהים את הארץ וכך הם הפיצו את דתם בהצלחה לא מבוטלת . זיקתם של המוני המתייהדים לארץ התנ"ך לא יכלה כמובן להתבסס על "געגועים למולדת" שהם ואבות אבותיהם כלל לא הגיעו ממנה . סיטואציה זו של ישיבה ב"גלות" רוחנית, בד בבד עם שמירה על קשרים בני קיימא עם מקומות הלידה הקונקרטיים ותרבותם, לא החלישה את הזיקה ל"מקום" כמוקד של כמיהה וערגה, אלא, במובנים מסוימים, 38 רק העצימה את משמעותו ושימרה אותו כאתר ייחודי . ברם, התעצמותו זו של המקום ביהדות נעשתה בתוך תנועה צנטריפוגלית . הזיקה היתה לסמלית ומתרחקת יותר ויותר והשתחררה מהתלות המוחלטת בגשמיות שבמוקד זה . הצורך במקום קדוש, שבו קיים הסדר הקוסמי המושלם, מעולם לא הורה על רצון אנושי לחיות 39 במקרה של היהדות, ממש בתוכו, ואפילו לא להיות תמיד קרוב אליו . המתח כלפי המקום הוא אף גדול יותר . הואיל וההוויה ה"גלותית" אינה מצב שהיהודי יכול להשתחרר ממנו בעצמו, כל מחשבה לחתור לעבר המקום פסולה מראש . מצב כעין דיאלקטי זה שונה לחלוטין מזיקת הנצרות לארץ הקודש — שהיתה ישירה הרבה יותר ופרובלמטית פחות — והוא קיבל את ייחודו מסירובה של המטאפיזיקה היהודית להכי...
אל הספר