| 51 מציווי ביולוגי לקניין האומה מבוסס לא מעט על קשר מיידי, מחוות ונימות קול ולא על מושגי- העל המופשטים שהמשכילים המעטים ניסחו באותם טקסטים כתובים שחלקם הגיע לידנו . סופרי החצר, הפילוסופים, הכוהנים והכמרים, בסימביוזה תרבותית וחברתית עם אצולות הקרקע, שכבות העירונים האמידים, ומעמדות הלוחמים, הותירו אחריהם מידע רב . הבעיה היא שלעתים קרובות מדי מתייחסים ההיסטוריונים למידע זה כאל בנק נגיש, נטול קריטריונים, של אינפורמציה כוללנית על מנגנוני ההמשגה והנוהגים הבסיסיים של כלל החברה . מכאן גם השימוש השגור והמבלבל במונחים "גזע", "אתנוס", "עם", "אומה", "נדידות עמים", "הגליות עמים", "ממלכות לאומיות", המיושמים ברישול וללא הבחנה על חברות טרום-מודרניות . כל נרטיב היסטורי לכוד בסופו של דבר במערבולת השרידים הכתובים . ברם, חוקר זהיר יודע שיש לנוע ביניהם בחשש, בהיסוס ובזהירות, כאילו מוטל עליו להשחיל חוט בקוף מחט . עליו להתקדם ללא אשליות, ומתוך מודעות מלאה שבעצם הוא רק משיק בכתיבתו למוצרים היסטוריים שהם פרי רוחה של עילית צרה . כלומר, הוא נוגע רק בקצה קצהו של קרחון אנושי שהתמוסס וחלף, ואשר לעולם לא ישוחזר במל...
אל הספר