| 167 חמישים קריאות בסיפורי חסידים חזר הרב שג"ר שוב ושוב אל רעיון השמחה, ובפרט בצורתה החסידית . "הרפלקסיה של החכם לא מאפשרת לו לשמוח, משום שהוא מחפש את המשמעות והסיבה לשמחה ואיננו מוצא אותה", כותב הרב שג"ר בעסקו בספר קהלת . החכם "רואה את עצמו 'מבחוץ' ולא מסוגל להיכנס למעגל הרוקדים" . ולכן, על פי דבריו, מציע ספר קהלת לחכם "סכלות מעט" כדי להצליח להגיע לשכחה העצמית החיונית לשמחה . רפלקסיה פסימית כזו תקפה פעם גם את הבעש"ט עצמו, כפי שמתאר סיפור ממסורת חסידי הוּסיַאטין : פעם אחת במוצאי יום הכפורים לא נראתה הלבנה לקדשה, והבעש"ט זי"ע ראה ברוח קדשו כי אם תחסר מצווה זו דווקא בלילה זה, סימן לא טוב הוא לישראל, חס ושלום . נתעגם הבעש"ט מאוד מזה, וניסה לעבוד את השם במוֹחין דגַדלוּת כדי שתופיע הלבנה . שוב ושוב שאל הבעש"ט "הנראתה הלבנה ? " אך השמים התקדרו בעבים עד כי בלתי סביר היה הדבר שתראה הלבנה את פניה . אולם חסידי הבעש"ט זי"ע לא ידעו את מחשבות רבם, וככל שנה ערכו במוצאי היום הקדוש סעודה ושמחה, על כי יצאו בשלום מן הקודש . שמחים היו על עבודת התפילה שלהם ושל רבם, שהיה דומה בעיניהם ככהן הגדול שבבית המקד...
אל הספר