| 159 חמישים קריאות בסיפורי חסידים ולמחרת — אותו זפָּת ! אוכל ואוכל ואינו חדל . אוכל וגדל וגדל וגדל . . . נכון, אמנם, שלמ"ד וָא"ווניק אינו חייב להיות רזה אך לא נברא עוד למ"ד וא"ווניק עם תאבון כזה ! לבסוף מגלה הבעל שם טוב כי אכילתו המוגזמת של האיש קשורה בסיפור נורא של מוות על קידוש השם . אביו של הזפת נשרף ומת על קידוש השם, וגופו הכחוש של האב בער בלהבה קטנה . הבן מחליט לאכול ולגדול, כדי שגופו שלו יבער בלהבה גדולה : "שיראו, שיראו את האש למרחקים . עד קצווי עולם . עד סוף הגלות . שיראו . שידעו שיהודי אינו בוער ככה סתם בקלות" . במשך כמה שנים ניסיתי להתחקות מנין לקח דן אלמגור את הסיפור, ובסופו של דבר גיליתי את האוצר "מתחת לתנור שבביתי", כפי שמסתיים סיפור חסידי נודע אחר . הסיפור הופיע לראשונה בספרו של סבי, אליהו כי טוב, תחת הכותרת "אחד הממעיט ואחד המרבה" . סבי סיפר כיצד שלח הבעל שם טוב חסיד אחד, כדי שיֵדע כי ניתן לעבוד את השם בדרכים שונות — גם במיעוט אכילה וגם באכילה מרובה . כך פוגש החסיד אדם מגושם וגברתן, שאוכל אכילה גסה בתיאבון שאינו יודע שובע . לבסוף מתברר כי יהודי זה היה בעברו רעב, צנום וחל...
אל הספר