זאב קיציס | 132 לרעות את הצאן והעגלים . ולקח עמו בכיס בגדו את החליל ואביו לא ידע מזה . הנער היה יושב כל היום הקדוש בבית המדרש, ולא ידע לומר מאומה . בעת תפלת מוסף אמר לאביו : "אבי, יש עמי את החליל שלי ואני רוצה מאד ליתן קול בחליל . " נבהל אביו מאד, גער בו ואמר לו : "הישמר לך ושמור נפשך מאד לבל תעשה את הדבר הזה . " והוכרח הנער להתאפק . בעת תפלת מנחה אמר לו עוד הפעם : "אבי, הרשה לי ליתן קול ולחלל בחליל שלי . " קלל אותו אביו קללה נמרצת, והזהיר אותו לבל ירהיב בנפשו חלילה לעשות כזאת . ולא היה יכול אביו לקחת את החליל מיד הנער, כי הוא מוקצה . אחר תפלת המנחה אמר הנער שוב וביקש מאביו : "ויהי מה ! הרשיני נא לחלל איזה קול . " כאשר ראה אביו את תשוקתו הרבה, וכי נכספה נפשו מאד לחלל אמר לבנו : "היכן אתה מחזיק את החליל ? " והראה לו . ולקח אביו בידו את הכיס, והחזיק ידו על הכיס והחליל לשמור לבל יקחנו לחלל עמו . וכך התפלל תפלת נעילה, וידו מחזקת את כיס בגד הנער עם החליל . באמצע התפלה שמט הנער בחוזק רב את החליל מתוך הכיס ומיד אביו, ונתן קול עצום בחליל ותמהו כל השומעים . והבעש"ט, אחרי ששמע קול זה קיצר מכפי ה...
אל הספר