| 65 חמישים קריאות בסיפורי חסידים ב- 1922 פגשו השניים בברלין את ביאליק כדי להוציא לאור בהוצאת "דביר" אסופות של אוצרות הרוח היהודיים . יחד עם ביאליק התגבשה תוכנית ה"קורפוס", וביאליק התנבא כי זהו "ספר לאלף שנים", שיצליח אף יותר מ"ספר האגדה" שלו . מאה דולרים הוענקו מיד לבובר ולעגנון, והעבודה החלה . הסיפורים שהשניים קיבצו נאספו בביתו של עגנון, והוא טרח על עיבודם הסופי . כעבור שנתיים הכרך הראשון, מבין ארבעה מתוכננים, כבר היה קרוב לסיומו . אולם אז אירע האסון . שרפה כילתה את ביתו של עגנון בשעה שהוא עצמו היה מאושפז בבית החולים . אשתו וילדיו ניצלו בנס, אולם מרבית כתביו, ובתוכם גם ה"קורפוס חסידיקום", אבדו בלהבות . עגנון הרצוץ אמר נואש, וזמן קצר אחר כך אף עלה סופית לארץ ישראל . מי שניסה לעודד את השניים לשוב ולהקים את מפעל האיסוף היה הפילוסוף פרנץ רוזנצוויג, שכתב להם : "רק המוות מוחק, האש אינה מוחקת" . אולם לאחר עשור של ניסיונות להחיות מחדש את המפעל, הכריז ביאליק על סופו של המיזם . למרות הכישלון המשיכו בובר ועגנון לעסוק בסיפורי חסידים, כל אחד בנפרד . "אור הגנוז", ילקוט הסיפורים החשוב של בובר, נבנה...
אל הספר